מושג זה משפיע לא רק על הזקנים עצמם אלא גם על הצוות המטפל. משמעו המושג היא שאצל זקנים רבים מתגבשת אמונה שהחיים למעשה הסתיימו. אמונה בלתי ניתנת לערעור, שפשוט מאוחר מדי להכניס בחיים משמעות כלשהי. אדם באופן סובייקטיבי 'מבין' שהגיע לסוף חייו. אין לו סיפור אלטרנטיבי, והוא מעצב ומקבע באופן סופי את סיפור העבר שלו. אצל אותו אדם מבוגר מתגבשת האמונה ששום פעולה שהוא יעשה כבר לא תשנה את סיפור חייו, שהחלק החשוב בחייו מאחוריו ושום דבר לא יוכל לשנות זאת. למעשה, במידה וגם הצוות מרגיש את החסימה הנרטיבית הזו, אז הוא נאטם רגשית – כך הטיפול הופך לטכני, ללא רגשות אמפתיה או חמלה, עבודה לא כל כך נעימה שצריכה להיעשות. הגרונטולוגיה הנרטיבית, מבחינה זו, דומה לטיפול הנרטיבי המקובל שבו כותבים מחדש את סיפור העבר ומנסים למצוא בו משמעויות חדשות.
חומר למחשבה
ד"ר עמי אלדר אלפסי
מנהל בית גבריאל קריית שמואל