Call us today on 1-700-50-47-47

  • facbook-01

חלק מהמשפחה-בית בשבילנו זה הרבה יותר מקירות.

משולחנה של העובדת הסוציאלית – אנה קימלמן

ראשית כל ברצוננו להודיע מספר הודעות חשובות:

  1. אנחנו ממשיכים לחפש מתנדבים לפעילויות חד פעמיות/התנדבות קבועה. אם יש לכם מכרים שמעוניינים להתנדב בבית האבות – נשמח שתמסרו להם את הפלאפון שלי (054-5231065) כדי שיצרו קשר.

  2. אם יש לכם רעיונות לגבי פעילויות חברה ותרבות שניתן להעביר לדיירים, אם אתם מכירים זמרים/מפעילים/בדרנים שיסכימו להגיע בהתנדבות/תמורת תשלום סמלי, אשמח שתיפנו אליי.

בשני גיליונות הקרובים ברצוני להרחיב על נושא חשוב מאוד – חוק זכיות החולה תשנ"ו 1996 וזכיות הדיירים שנגזרים ממנו:

חוק זכויות החולה 1996 תשנ"ו נחקק במטרה "לקבוע את זכויות האדם המבקש טיפול רפואי או המקבל טיפול רפואי  ולהגן על כבודו ועל פרטיותו".

החוק חל על ''מטופלים'' המקבלים ''טיפול רפואי'' מידי ''מטפלים''. להלן הסבר על כל אחד מהמושגים הללו.
"המטופלים" - החוק אינו חל רק על ''חולה'' במשמעותו הרגילה. סעיפי החוק נוקטים במונח "מטופל", המוגדר בחוק כך: ''חולה וכל המבקש או המקבל טיפול רפואי''. כלומר, מדובר בהגדרה רחבה ביותר, הכוללת לא רק ''חולים'' (אנשים הסובלים ממחלה), אלא כל אלה המקבלים טיפול רפואי בפועל או כל אלה שרק פונים לקבל טיפול רפואי – גם אם בפועל אינם חולים. בתחום הזיקנה, החוק מכסה אם כך את כל אוכלוסיית הדיירים במוסדות כולל קשישים סיעודיים, תשושי הנפש, סיעודיים מורכבים, סיעודיים-שיקומיים, וכו'.
"המטפלים" - המטפלים על פי החוק אם לא רק ''רופאים'': החוק אמנם חל על כל רופא, רופא שיניים, סטז'ר, אח או אחות, מיילדת ופסיכולוג. אבל, החוק הוחל גם על בעלי-המקצועות הבאים: עובדים סוציאליים העובדים במוסד רפואי, דיאטנים (תזונאים), פיזיותרפיסטים, קלינאי תקשורת, רוקחים, מרפאים בעיסוק, ועוד. חשוב לציין כי החוק חל על כל המטפלים באשר הם, ללא קשר לשאלה האם הטיפול ניתן במסגרת פרטית או ציבורית, בבית-חולים, במרפאה, בקליניקה פרטית, בית אבות וכדומה. במוסדות לקשישים, החוק חל על כלל בעלי המקצוע המעניקים טיפולים שונים ומגוונים לשוהים בהם.
"טיפול רפואי" - בדומה להגדרתו של ''מטופל'', כך גם "טיפול רפואי" מוגדר בחוק באופן רחב ומקיף והוא כולל בתוכו בין היתר גם טיפול סיעודי. כלומר, החוק לא חל רק על מה שבהכרח נחשב כטיפול רפואי קלאסי, אלא גם על פעולות המתבצעות בטרם מתן הטיפול (אבחון רפואי), טיפולים מונעים, טיפולים סיעודיים וטיפולים המתמקדים בפן הנפשי של המטופל (טיפולים פסיכולוגיים). הסיבה להגדרה הרחבה של "טיפול רפואי'' היא כי בכל הקשור לזכויות המגיעות למטופל, אין כל חשיבות לשאלה מהו סוג הטיפול הניתן לו ומהו אופיו.

הזכות לקבלת טיפול רפואי

העיקרון המרכזי עליו מבוסס החוק הוא כי כל הנזקק לטיפול רפואי זכאי לקבלו, וזאת בהתאם לתנאים ולהסדרים המשפטיים והארגוניים הקבועים במשפט הישראלי ובמערכת הבריאות בישראל.

הזכות לקבלת טיפול רפואי נאות

 

החוק אינו מסתפק בהענקת זכות לטיפול רפואי, אלא מוסיף וקובע כי הטיפול הרפואי שיינתן חייב להיות נאות, הן מבחינת הרמה המקצועית והאיכות בו הוא ניתן והן מבחינת יחסי האנוש של המטפל. החובה לתת טיפול רפואי מקצועי הינה מוכרת וידוע, שכן הפרתה מהווה לא רק רשלנות מקצועית, אלא גם הפרת הקוד האתי של מעניקי הטיפולים. החידוש המעניין בחוק זכויות החולה הוא הקביעה כי בתחום כה רגיש כתחום הטיפול הרפואי ישנה חשיבות עצומה לכך שהטיפול הרפואי יינתן לא רק באופן מקצועי, אלא תוך שמירה על סטנדרט אנושי ראוי ועל רגישות לצורכי המטופל, וכי הטיפול יינתן בסובלנות, באורך רוח, מתוך הבנה ורגישות לצורכי המטופל ומתוך אכפתיות כלפיו. מכאן נובע כי כל אוכלוסיית המטופלים הזקנים בישראל, לרבות דיירי הבית שלנו, זכאים לקבל טיפול מקצועי ואנושי – לא כחסד, אלא כזכות חוקית.