בשני גיליונות הקרובים ברצוני להרחיב על נושא חשוב מאוד – חוק זכיות החולה תשנ"ו 1996 וזכיות הדיירים שנגזרים ממנו:

חוק זכויות החולה 1996 תשנ"ו נחקק במטרה "לקבוע את זכויות האדם המבקש טיפול רפואי או המקבל טיפול רפואי  ולהגן על כבודו ועל פרטיותו".

החוק חל על ''מטופלים'' המקבלים ''טיפול רפואי'' מידי ''מטפלים''. להלן הסבר על כל אחד מהמושגים הללו.
"המטופלים" - החוק אינו חל רק על ''חולה'' במשמעותו הרגילה. סעיפי החוק נוקטים במונח "מטופל", המוגדר בחוק כך: ''חולה וכל המבקש או המקבל טיפול רפואי''. כלומר, מדובר בהגדרה רחבה ביותר, הכוללת לא רק ''חולים'' (אנשים הסובלים ממחלה), אלא כל אלה המקבלים טיפול רפואי בפועל או כל אלה שרק פונים לקבל טיפול רפואי – גם אם בפועל אינם חולים. בתחום הזיקנה, החוק מכסה אם כך את כל אוכלוסיית הדיירים במוסדות כולל קשישים סיעודיים, תשושי הנפש, סיעודיים מורכבים, סיעודיים-שיקומיים, וכו'.
"המטפלים" - המטפלים על פי החוק אם לא רק ''רופאים'': החוק אמנם חל על כל רופא, רופא שיניים, סטז'ר, אח או אחות, מיילדת ופסיכולוג. אבל, החוק הוחל גם על בעלי-המקצועות הבאים: עובדים סוציאליים העובדים במוסד רפואי, דיאטנים (תזונאים), פיזיותרפיסטים, קלינאי תקשורת, רוקחים, מרפאים בעיסוק, ועוד. חשוב לציין כי החוק חל על כל המטפלים באשר הם, ללא קשר לשאלה האם הטיפול ניתן במסגרת פרטית או ציבורית, בבית-חולים, במרפאה, בקליניקה פרטית, בית אבות וכדומה. במוסדות לקשישים, החוק חל על כלל בעלי המקצוע המעניקים טיפולים שונים ומגוונים לשוהים בהם.
"טיפול רפואי" - בדומה להגדרתו של ''מטופל'', כך גם "טיפול רפואי" מוגדר בחוק באופן רחב ומקיף והוא כולל בתוכו בין היתר גם טיפול סיעודי. כלומר, החוק לא חל רק על מה שבהכרח נחשב כטיפול רפואי קלאסי, אלא גם על פעולות המתבצעות בטרם מתן הטיפול (אבחון רפואי), טיפולים מונעים, טיפולים סיעודיים וטיפולים המתמקדים בפן הנפשי של המטופל (טיפולים פסיכולוגיים). הסיבה להגדרה הרחבה של "טיפול רפואי'' היא כי בכל הקשור לזכויות המגיעות למטופל, אין כל חשיבות לשאלה מהו סוג הטיפול הניתן לו ומהו אופיו.